בימים האחרונים גוברת התחושה כי לאור המתקפה הדיפלומטית הטורקית ה"התנצלות" הישראלית על אירועי המרמרה לא הייתה במקומה. התחושה היא שישראל נתפסה לכאורה באקט של חולשה, שרק מדרבן את העומד בראש הממשל הטורקי להוסיף ולהתנגח בישראל. ובכן, כפי שנדגים להלן, לא כך הדבר
בניגוד למקובל לחשוב, ההליך המשפטי במסגרתו התבררו ונידונו אירועי המרמרה הסתיים למעשה בניצחון ישראלי. בשני לאוגוסט 2010 מינה האו"ם ועדת בדיקה בראשות היו"ר סר פאלמר שנועדה לבחון את אירועי "משט המרמרה", שהתרחשו חודי שיים קודם לכן ב- 31- למאי 2010 . 1הליך ה בדיקה כלל בדיקה פנימית שבוצעה אצל כל אחת מהמדינות, ישראל וטורקיה, ולאחר שכל מדינה הגישה את ממצאיה התכנסה הועדה בראשות היו"ר פאלמר לבחון ולזהות (To examine and identifyy) את העובדות, הנסיבות ואת הרקע להתרחשות התקרית, ולאחר מכן לשקול ולהמליץ אודות הדרכים להימנע מתקרית כזו בעתיד.
על הועדה נמנו גם נציגי כל אחת מהמדינות- מר יוסף צ'חנובר, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ מזה, ומר Sulimun Ozdem Sunberk לשעבר תת מזכיר משרד החוץ הטורקי מזה. הווה אומר, דו"ח פאלמר, עבודת ועדת הבדיקה בראשותו הנו הליך משפטי בפועל שנועד להכריע אלו מבין עמדות הצדדים נכונות וצודקות ועל בסיס אלו ליתן הכרעה בדבר האופן הראוי להתנהלות הצדדים בהמשך.
אחת הסוגיות העיקריות והיסודיות שלגביה נחלקו הצדדים הנה עצם הטלת הסגר הימי מול חופי עזה. העמדה הטורקית הייתה כי מדובר בסגר בלתי חוקי שנועד להעניש אוכלוסייה אזרחית. עמדה זו נחלה כישלון חרוץ. הועדה קבעה כי המצור עצמו הוכרז שנה לאחר השתלטות החמאס על רצועת עזה בשנת 2007 , והוא הוכרז כצורך ביטחוני של מדינה אשר מצאה עצמה כמטרה להתקפות בלתי פוסקות (countless attacks ), אשר מאז שנת 2001 גרמו לעשרות הרוגים ומאות פצועים, ואשר מטרתן אינה אלא לפגוע ולגרום נזק לאוכלוסייה האזרחית הישראלית. המצור הימי לכשעצמו מהווה אמצעי הגנה מוכר על ידי הדין הבינלאומי- למשל אמנת San Remo משנת 1994 באשר לקונפליקטים חמושים בים2. נוסיף כאן ונבהיר כי סמכויות בית המשפט לימאות בחיפה כפי שאלה הוגדרו על ידי המנדט הבריטי בעת הקמתו, כללו גם את הסמכות לתפוס ולהחרים אניות הפורצות מצור ימי מוכרז כדין.3
מפלה משפטית נוספת אותה נחלה טורקיה בדו"ח פאלמר מתייחסת למטרת המשט עצמו. הדו"ח קובע כממצא עובדתי כי מטרת המשט המוצהרת הייתה לעורר מודעות ציבורית ולהפר ולפרוץ את המצור הימי עליו הכריזה מדינת ישראל ומארגינו הודיעו מראש כי לא יצייתו לכל הוראה או אזהרה מטעם מדינות האזור הנוגעות לתנועת אניות. הדו"ח מקשה ושואל- אם אכן מטרת המשט הייתה הומניטרית, מדוע היה צורך בכמות של 700 משתתפים- 546 מהם על המרמרה לבדה? והכיצד יוצא גם שכמות האספקה שהייתה למרמרה הייתה סמלית ולא מן הנמנע שנועדה לצורכי המשתתפים בהפליגה ולא לתושבי עזה דווקא. עוד מציין הדו"ח כי למרות שבעזה אין שירותי נמל המסוגלים לפרוק את האספקה המיועדת הרי שמארגני המסע דחו את ההצעות שהועלו לפרוק את המטענים בנמלים אחרים ולהעבירם משם לעזה.
כל אלה מעידים כי מטרת המשט הייתה הפרת המצור הימי, ולאו דווקא האספקה עצמה לתושבי עזה. אי לכך, ממשיך וקובע דו"ח פאלמר כי משי עמדה לישראל הזכות להטיל מצור ימי הרי שעמדה לה גם הזכות לאכוף אותו ולעצור את המשט- לאחר שהתראות מוקדמות אותן שלח חיל הים לא נענו. בתוך כך דוחה הדו"ח טענה נוספת של הצד הטורקי אשר הלין על כי ההשתלטות נעשתה במרחב הימי שלא מצוי במים הטריטוריאליים של אף מדינה, שכן אכיפת מצור ימי יכולה להתבצע בכל מקום במים הבינלאומיים (High Seas ), ובמידת הצורך ניתן להפעיל במרחב זה את הכוח הנדרש לאכוף את המצור.
הווה אומר, בכל הקשור לעצם הזכות להטיל מצור ימי על חופי עזה ולעצור את המרמרה ויתר אניות המשט ואפילו בכוח, מקבל הדו"ח את העמדה הישראלית. הביקורת על הצד הישראלי הנה על הדרך בה בחר לעצור את המרמרה- בהשתלטות ולא בידי הפעלת אמצעים אחרים שהדו"ח מונה אותם (כגון: זרנוקי מים, מחאות "בואש"), ואשר על פי הטענה הישראלית (שלא התקבלה) לאלו לא היה כל אפקט ולכן לא היה טעם לנקוט בהם.
באשר להשתלטות עצמה הדו"ח אינו יכול לקבוע האם העלייה על האנייה לוותה בירי מנשק חם, עם כי אין מחלוקת שלאחר שהאירועים יצאו משליטה, בוצע ירי בנשק חם מספינות חל הים לעבר האנייה. עוד אין מחלקיות כי התנגדות חלק מנוסעי המרמרה הייתה אלימה. הדו"ח מציין כי ההשתלטות נמשכה 45 דקות, ואחריה נספרו 308 קליעי אש חיה ו 264 קליעי "פינטבול", 9 נוסעים הרוגים ופצועים רבים. על פי הדו"ח, חלק מההרוגים נורו מאיחור, שניים מירי במצח ובצוואר ואחר כתוצאה מירי מטווח קרוב. הדו"ח גם קובע כי הטיפול בפצועים לא היה נאות.
ומכאן, בכל הקשור לעתיד לבוא קובע הדו"ח את אלו הבאים: הדוח מטיל על ישראל לבצע מעקב אחר מדיניות המצור הימי על מנת לבחון האם הוא נחוץ ולהמשיך במאמצים לאפשר תנועה יבשתית של אספקה הומניטרית לעזה, ומנגד – על המשלחות ההומניטריות לעזה לפי עול בצורה מתואמת מול ישראל. בכל הקשור ליחסי ישראל טורקיה הדו"ח מציין כי שתי המדינות מעריכות את חשיבות היחסים ביניהן ושואפות לנרמל אותם. לכן, נאמר בדו"ח, כי יהא זה חשוב שהצהרה מתאימה תצא מטעם מדינת ישראל בדבר הצער אודות המקרה בהיקשר של תוצאותיו:
"the panel considers that an appropriate statement of regret be made by Israel in respect of the incident in light of its consequences"
הנה כי כן, ישראל התבקשה להביע צער ("Regret") ולא התנצלות (" Apologize"). הווה אומר ישראל לא נתבקשה להתנצל על פעולותיה הקשורות להטלת המצור ומניעת פריצתו ואפילו בכוח, אלא אך להביע צער בהקשר של תוצאות התקרית: " Israel in respect of the incident in light of its consequencess ". בכל ה קשור ל"פיצוי" המפורסם, קובע הדו"ח בהמשך הדברים ובאותה הפסקה, כי חשוב ש"מחווה קונקרטית" (" Concrete gesture "), תיעשה על מנת לרפא את הפגיעה ואשר תהא מופנית למשפחות ההרוגים והפצועים, ולכן הדו"ח ממליץ כי ישראל תבצע תשלום לטובתם, לריבות בשיתוף עם ממשלת טורקיה, כגון הקמת קרן משותפת. גם כאן כדאי לשים לב: "מחווה" ולא "פיצוי".
הדו"ח מציין, כי בהצעתו זו הוא אינו פוסק באשר לאחריות משפטית או חבות וכי למרות שההצעה אותה הוא מציע, הנה הצעה לביצוע מעשה פרקטי, המדובר במעשה שהוא בעל חשיבות סמלית לכך שהפרשה הסתיימה ("important symbol that the matter is at an endd") ובהקשר זה ההמלצה הנה שישראל וטורקיה יחדשו יחסים דיפלומטים מלאים ויתקנו את יחסיהם לטובת אינטרס היציבות במזרח התיכון.
הווה אומר, קבלת הבעת הצער הישראלית ותשלום פיצויים על ידה – על פי המלצת הדו"ח, משמעותה יישום דו"ח הבדיקה של האו"ם אשר בחן את העובדות והנסיבות וקבע כי המצור הימי שהטילה ישראל על עזה הנה חוקי וכי עמדה לה הזכות לעצור ואפילו בכוח את אלו המנסים לפרוץ אותו. המדובר בעמדה הנותנת משנה תוקף למדיניות הישראלית ולכן אין ביישומה הפגנת חולשה ישראלית, נהפוך הוא. בכלל גם ראוי שהצד הטורקי "ישקול מילים" טרם שהוא תוקף את המדיניות הישראלית.
יש לזכור כי טורקיה, ולא ישראל, היא זו שנמצאה ע"י בית המשפט האירופאי לזכויות אדם כמי שמפרה למשל את זכויותיה של אזרחית קפריסאית יוונית, ברכוש הנדל"ן אותו הותירה מאחור בקריניה בצפון קפריסין, ואשר נמנע ממנה לממש את זכויותיה בו על ידי שלטונות צפון קפריסין . בית הדין קבע כי טורקיה תעמוד לדין גם למעשים שהתבצעו מחוץ לטריטוריה הטורקית, בהיותה שולטת למעשה על נעשה בגבולות קפריסין הטורקית. חשוב אפוא שבמסגרת העימות הדיפלומטי הנוכחי, גם המתואר לעיל במאמרנו זה, יילקח בחשבון.
הכותב הוא מנהל מחלקת משפט ימי בג'ון הריס ושות'.
תוכן הכתבה כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית.
