מטבעות זהב ותותחי ברונזה
השאלה המרכזית עמה התמודד בית המשפט הייתה לעניין זהות השרידים, והאם אכן מדובר באותה Mercedes ספרדית. לצורך כך התחקה בית המשפט וחקר את הרקע ההיסטורי של אותה תקופה ואת עלילותיה (וסופה) של האנייה האמור. על-פי ממצאיו, בין השנים 1795-1793 הייתה ספרד בעלת בריתה של אנגליה (בריטניה הגדולה) במאבק נגד צרפת. בשנת 1795 החלה ספרד "לחצות את הקווים" וחתמה על הסכם שלום עם צרפת, אולם הוסיפה לחשוש ממנה ולכן חברה אליה בהסכם משנת 1800 המאשרר את שיתוף הפעולה בין הצדדים. בשנת 1803 חתמה ספרד על הסכם נוסף עם צרפת, שהיה אמור להיות סודי, ולפיו ספרד תשלם לצרפת בכל חודש סכום שהנו שווה ערך להתחייבויותיה הצבאיות לצרפת על-פי ההסכמים הקודמים. בכך ספרד ניסתה "להלך בין הטיפות" באופן שמצד אחד תשתף פעולה עם צרפת ותמנע פלישתה של זו אליה, אולם יהיה זה מאחורי הקלעים ובאופן שלא יעורר את זעמם של האנגלים. בנסיבות אלו, על מנת לעמוד בהתחייבויות הכספיות לצרפת, ספרד פעלה אצל מושבותיה ובכללן פרו, להפקת משאבים ולהעברתם לספרד לצורך התשלום. האנגלים מבחינתם הבהירו לספרדים כי התשלום לצרפת מהווה הכשר מבחינתם לתקיפת ספרד.
בית המשפט קבע, כי מיקום השרידים בנסיבות בהן לא ידוע על אנייה טבועה אחרת מאותה תקופה באזור, פיזורם המתאים להתפוצצות, המטבעות שנמצאו ונבחנו ונקבע כי יוצרו בלימה בתקופה המתאימה, תותחי הברונזה שנמצאו, הנחושת שאותרה באתר - כל אלה מצביעים על כך שברמה העובדתית, השרידים נשוא התביעה הנם אלו של Mercedes-n אשר טובעה
האנייה Mercedes היא אניית צי ספרדי אשר נבנתה בשנת 1788 על-ידי מהנדסי הצי במתקן הצבאי הימי בהוואנה, קובה. באוגוסט 1803 התייצבה האנייה בלימה והעמיסה מטען שכלל מסמכים, נחושת, 900 אלף מטבעות כסף 5,809-1 מטבעות זהב, וכן תותחי ברונזה להחזרה לבסיס האם בספרד. זמן קצר לאחר שהגיעה האנייה ללימה, שוב הכריזו צרפת ובריטניה על מצב מלחמה ביניהן. האנייה הפליגה מלימה בסוף מרץ 1804, הגיעה למונטבידאו ושם חברה לשלוש אניות מלחמה. בסופו של דבר, באוגוסט 1804 עשו ארבע האניות את דרכן לעיר קדיס שבצדה המערבי של ספרד. לרוע מזלן, במרחק של יום הפלגה אחד בלבד מקדיס אותרו האניות על-ידי הצי הבריטי, אשר נשלח במיוחד על מנת לחטוף אניות ספרדיות נושאות משאבים לספרד (ומשם למימון הצרפתים). הצי הבריטי, ברוב אדיבותו, נתן לאניות הספרדיות אזהרה מוקדמת והנחה אותן להפליג עמו לאנגליה. אולם הצעה זו נתקלה בסירוב ספרדי, שהביאה את האנגלים לפתוח באש על Mercedes-n, אשר תוך דקות ספורות התפוצצה. לימים תיאר קפטן האנייה, אשר ברגע האחרון הועבר לפקד על אנייה אחרת, את האירוע: ''Mercedes-n זינקה לאוויר כשהיא מקימה שאון נוראי ומכסה אותנו בעשן סמיך של שרידים ועשן". 55 מלחים בלבד מתוך 330 ניצלו, כל משפחתו של הקפטן אשר נותרה על Mercedes-n נספתה, ובנסיבות הללו שינו הספרדים את דעתם, נענו להצעת האנגלים ונכנעו.
אנייה צבאית בשירות ממשלתי
בית המשפט קבע, כי מיקום השרידים בנסיבות בהן לא ידוע על אנייה טבועה אחרת מאותה תקופה באזור, פיזורם המתאים להתפוצצות, המטבעות שנמצאו ונבחנו ונקבע כי יוצרו בלימה בתקופה המתאימה, תותחי הברונזה שנמצאו, הנחושת שאותרה באתר - כל אלה מצביעים על כך שברמה העובדתית, השרידים נשוא התביעה הם אלו של Mercedes-n אשר טובעה. בנסיבות אלה חל סעיף 1609 ^SIA, ולפיו: "בכפוף לקיומם של הסכמים בינלאומיים אשר ארצות הברית היא צד להם, הרכוש של מדינה זו יהא חסין מעיקולים ומעצרים ומימושים". במקרה הנדון, מכיוון Odysseys עצמה הביאה והפקידה בבית המשפט חלקים מהשרידים, ראה עצמו בית המשפט האמריקאי כבעל סמכות לדון בגורל הרכוש הספרדי (גם אם זו סמכות משותפת לבתי משפט אחרים), ולהחיל עליו את הוראות FSlA-n האמריקאי, אשר לכשעצמו אינו מחייב כי למדינה הריבונית הזרה עצמה, תהא אחיזה או חזקה ברכוש שבמחלוקת. חברת Odyssey ניסתה להיאחז בתנאי המחייב בלשון סעיף 1609 הנ״ל, "בכפוף לקיומם של הסכמים בינלאומיים", והפנתה לאמנת גינבה משנת 1958 לעניין "הים הפתוח" (כלומר, האזור המשותף לכולם שהוא מחוץ ל"מים הכלכליים" של מדינה מסוימת), ולפיה החסינויות הממשלתיות הן אך ורק ביחס "לאניות הפועלות בשירות ממשלתי ושאינו מסחרי". Odyssey טענה כי Mercedes-n עסקה בפעילות מסחרית ולא ממשלתית ולכן האנייה אינה נהנית מחסינות. על-פי הפסיקה, ממשלה נחשבת כמקיימת פעילות מסחרית, במקום בו היא אינה פועלת כרגולטור אלא כשחקן פרטי, גוף פרטי מסחרי לכל דבר ועניין.
בהקשר זה טענה Odyssey כי רוב רובו של המטען על גבי Mercedes-n היה מסחרי-אזרחי ולא צבאי, וכי בעת טביעתה ספרד עצמה כלל לא הייתה שרויה במלחמה. טענה זו לא התקבלה. בית המשפט קבע כי לא ניתן לראות את האנייה כעוסקת בפעילות של "שחקן פרטי". מדובר באניית צי צבאי, אשר קיבלה משימה צבאית, הייתה תחת פיקוד צבאי ואוישה ברובה על-ידי צוות של הצי הצבאי, והמטען שהיה עליה, הגם שיש לו אופי מסחרי, היה ברובו רכוש ממשלתי. לכן הפעילות של האנייה לא הייתה מסחרית כשל אדם פרטי, אלא פעילות ממשלתית הזכאית לחסינות.
Odyssey טענה כי Mercedes-n ביצעה פעילות מסחרית ולא ממשלתית ולכן האנייה אינה נהנית מחסינות. על־פ׳ הפסיקה, ממשלה נחשבת כמק״מת פעילות מסחרית, מקום בו היא אינה פועלת כרגולטור אלא כשחקן פרסי, גוף פרטי מסחרי לכל דבר ועניין. בהקשר זה טענה Odyssey כי רוב רובו של המטען על גבי Mercedes-n היה מסחרי-אזרח׳ ולא צבאי, וכי בעת טביעתה ספרד עצמה כלל לא הייתה שרויה במלחמה
לא מפרידים בין השרידים למטען
כמוצא אחרון טענה Odyssey, והצטרפו אליה גם ממשלת פרו ו-24 בעלי דין פרטיים, כי גם אם לשרידים מוענקת חסינות כאמור, הרי שהאוצרות/המטענים שהיו על האנייה נפרדים מהאנייה עצמה, ולכן החסינות לא חלה ביחס אליהם. בית המשפט לא מצא תימוכין להפרדה נטענת זו. מנגד, החוקים האמריקאים המתייחסים לשרידי כלי שייט, כולל Sunken Military Craft Act) SMCA-p), מתייחסים למטען כחלק מהשרידים. בית המשפט הפנה לאמנה הדדית משנת 1902, לפיה הסכימו ספרד וארצות הברית כי בסקרה של אניות טבועות, כל אחת מהמדינות תחיל על השרידים של אניות השייכות למדינה האחרת, את אותן הגנות וחסינויות החלות על שרידי אניותיה שלה. לכן, הדין האמריקאי שאינו מפריד בין מטען לשרידים, חל אפוא גם על שרידי Mercedes-n. יתרה מכך, על-פי SMCA-P הבעלות בשרידי כלי שייט טבועים או כל רכוש צבאי אמריקאי, תהיה תמיד של ממשלת ארצות הברית, ועיקרון זה יש להחיל גם כלפי אניית מלחמה ספרדית. לכן, גם המטען שהיה על Mercedes-n נהנה מהחסינות המוענקת לשרידי האנייה.
בנסיבות אלו, הורה בית המשפט על ביטול תביעותיה של Odyssey ועל ביטול צו המעצר, קבע כי ממשלת ספרד היא הבעלים של השרידים והמטען והורה על העברת כל המטבעות ויתר החפצים שאותרו והופקד! אצלו, למשמורת אצל ממשלת ספרד. בית המשפט לא דן בשאלת דמי הישע המגיעים ^Odyssey, אותם תצטרך החברה לתבוע מידי ממשלת ספרד - מעתה בעלי האנייה והמטען, וסביר כי ככל שלא תהא הסכמה בין הצדדים לעניין זה, הוא ידון בהליך משפטי נוסף נפרד.
מקרה זה שונה אפוא מעניינה של האנייה Central America, אשר טבעה בשנת 1857 במרחק 160 מייל מחופי פלורידה ואותרה בשנת 1988 על-ידי חברת America Discovery Group בחלוף שנים של חיפושים אחריה, והשקעה בציוד מתוחכם (ראו כתבה בגיליון 110). באותו מקרה, מאחר שזו לא הייתה אנייה צבאית או ממשלתית, לאחר מספר דיונים משפטיים נקבע כי המחלצת היא זו שתחזיק במטען מטבעות הזהב, תממש אותם ותפרע דמי ישע בשווי של 90%. עד כאן להבדל בין ממשלתי ופרטי...
Odyssey marine exploration v. The unidentified shipwrecked vessel; U.S .Court of Appeals Eleventh Circuit
*יואב הריס הוא שותף במשרד עו"ד הריס ושות'
*תוכן הכתבה כללי בלבד ואינו מהווה חו״ד משפטית.
