על פי הסרטונים שהוצגו בערוץ היו טיוב – Mega Ship's Video מעוצמת הפיצוץ אחד הקונטיינרים הועף באוויר הרבה מעל לגובה המנופים ולאחר מכן פרצה שריפה באונייה.
עוד עולה מהסרטונים שלכאורה רשויות נמל נינגבו הגיבו מהר והתיזו כמויות רבות של מים על האנייה כולל מתוך זרועות ענק טלסקופיות מצד הרציף ומתוך גוררות שהקיפו את האנייה. על פי הדיווחים, איש מאנשי הצוות לא נפגע.
בהודעתה הרשמית של בעלי או מפעילת האנייה – חברת Yang Ming (Yang Ming's Statement on a Fire Incident on YM Mobility) נמסר, כי "מבדיקות ראשוניות עולה כי הפיצוץ נגרם במכולה שהומכלה במטען מסוכן (dangerous cargo), כאשר לפי הצהרת השוגר (shipper's deceleration) הקונטיינר היה מסוג מכולת קירור שנעשה בה שימוש כתחליף למכולה רגילה (dry container) ומבלי שנדרש כי זו תחובר לחשמל".
על פניו נראה כי הודעה שכזו מלמדת כי על פי מצהר המכולה ניתן לזהות שהיא נושאת מטען מסוכן (שכן בשלב מקדמי זה, לכאורה, זולת עיון במסמכי הטעינה וההובלה אין בנמצא בדיקות משמעותיות אותן ניתן לבצע) ומכאן נשאלת השאלה האם המוביל הימי אכן תכנן כראוי את ארגון וסידור המכולות במסגרת תכנית הטעינה? האם בדק ווידא כי אכן המכולה ובה המטען המסוכן -כפי הנלמד מהרישומים לא תתחמם ישירות או תהא חשופה להתחממות שמקורה במכולות אחרות? והאם המלל הרב (יחסית) שהוקדש לתיאור כי נעשה שימוש במכולת קירור כתחליף למכולה רגילה לא נועד אלא לכסות או להסביר באור אחר הכיצד יוצא שמכולת קירור ובה מטען מסוכן לכאורה כלל לא חוברה לחשמל -כלומר הקירור כלל לא פעל או הופעל (כפי שניתן להבין מההודעה).
הודעה זו מעלה אפוא גם את השאלה מדוע Yang Ming כמוביל ימי, לא הפעילה את סמכותה על פי סעיף IV 6 לכללים (כללי האג-וויסבי), ולפיו לגבי "טובין מתלקחים, מתפוצצים, וטובין שלמשלוחם לא הסכים המוביל .... יכול המוביל בכל עת שהיא לפני פריקתם של הטובין להורידם בכל מקום שהוא או להשמידם או ליטול מהם את סכנתם מבלי לשלל כל פיצוי על כך", וזאת אם וככל שלפי מסמכי מצהר הטובין שסיפק ה- shipper ניתן אמנם היה לזהות את אופיו המסוכן של המטען שהוא זה שהתפוצץ, כפי שעולה מההודעה.
הנזק שנגרם כתוצאה מהשריפה לאונייה עצמה, למכולות האחרות שהוטענו עליה, כמו גם לרציף הנמל בין אם ישירות מהפיצוץ והשריפה ובין אם כתוצאה ממאמצי הכיבוי, מעלה שאלות משפטיות לא מבוטלות.
האם המוביל הימי עמד בחובתו "לטעון יפה ובזהירות את הטובין המובלים, לטפל בהם, לסדרם להובילם, לשמור ולהשגיח עליהם ולפרקם" (כלל III (2) לכללי האג-וויסבי) מקום בו על פי הודעתו כאמור פיצוץ ושריפה נגרמו כתוצאה ממטען מסוכן שהוטען על האנייה?
האם המוביל הימי יהא זכאי לפטור ולחסינות המוקנים לו לפי כלל IV 2 (ב) לכללים ולפיו "לא המוביל ולא כלי השייט יהיו אחראים להפסד או לנזק הנובעים מתוך – דלקה, חוץ אם נגרמה באשמת המוביל ממש, או בידיעתו או בהסכמתו".
לעניין זה האחרון, בא לעזרת המוביל הימי פסק הדין האנגלי בעניין האנייה LADY M (Glencore Energy Vs. Freeport holdings)- שם נקבע כי גם מקום בו במהלך המסע הימי פרצה שריפה בחדר המנועים כתוצאה מהצתה מכוונת של ה- chief engineer הרי שיש בסעיף הפטור הנ"ל כדי לחלץ את הבעלים מאחריות לנזק שנגרם (באותו מקרה עלויות ישע שנדרשו כתוצאה מהפגיעה במנועי האנייה). זאת מכיוון שלשון הסעיף הנה "דלקה" וזאת בין אם היא פרצה במכוון או כתוצאה מרשלנות או כתוצאה מתאונה.
על פי ה- Marine Insurance Act 1906 כל הרפתקה ימית חוקית (every lawful marine adventure) יכולה להיות מבוטחת בחוזה לביטוח ימי, כאשר ההרפתקה הימית כוללת חשיפה לסיכוני הים הכוללים גם, בין היתר, perils of the sea, fire, war perils. הווה אומר, שריפה או דלקה הנם אחד מסיכוני ההרפתקה הימית שניתן לבטח כנגדם -בין אם המדובר בביטוח לטובת המטען או לטובת האנייה עצמה.
המופע המשפטי הראשון של "fire" בהקשר של ביטוח הימי, מיוחס לתיק Gordon v. Rimmington כאשר האנייה Reliance עלתה באש מול חופי אפריקה בשנת 1804, לאחר שרב החובל והצוות מצאו לנכון לשרוף את האנייה לבל תיפול לידי האויב.
בהקשר זה קבע בית המשפט (בתרגום חופשי) כי: "צוין מפורשות בפוליסה כי אחד הסיכונים לגביהם המבטח לוקח על עצמו התחייבות לשפות את המבוטח הוא אם האנייה נהרסת כתוצאה מאש וזה חסר משמעות האם זה כתוצאה מתאונה נפוצה, מכת ברק או מעשה שבוצע מתוך חובה כלפי המדינה. כמו כן אין זה משנה באם האנייה נהרסה על ידי צדדים שלישיים, נתינים של המלך או על ידי רב החובל והצוות פועלים מתוך נאמנות ובתום לב. האש היא עדיין ה – causa causans וההפסד מכוסה על ידי הפוליסה". (Hardy, Marine Insurance, מהדורה שנייה, פרק 14).
מכאן שלכאורה, בעלי מטענים שניזוקו כתוצאה מהשריפה והפיצוץ ואשר ביטחו את מטעניהם כנגד "כל הסיכונים הימיים" (all marine risks) אמורים להיות מכוסים על ידי מבטחיהם בקשר עם הנזקים שנגרמו למטענים שאבדו או ניזוקו בשריפה ובפעולות הכיבוי. כך גם האנייה עצמה תפנה דרישת כיסוי למבטח שלה ובהקשר זה צפויה להתעורר מחלוקת בין השניים האם הפיצוץ התרחש כתוצאה "מטבע הבריאה" (Inherent vice) של המטען שהועמס על האנייה -באם למשל בהתחשב בטיב החומר שהיה במכולת הקירור שלא פעלה או הופעלה -לא הייתה כל אפשרות אחרת זולת התחממותו ופיצוץ המטען? או, שאירוע הפיצוץ הנו אחד מאותם סיכוני ה- Fire שיש במסע הימי, ואשר מתרחש מדי פעם בפעם בעת טעינת ופריקת מכולות במהלך המסע.
שאלה נוספת קשורה תהא שאלת זכותו ו/או יכולתו של המוביל הימי (Yang Ming) לדרוש לקבל השתתפות מבעלי המטענים במסגרת General Average: כך למשל באם נדרשים כעת שירותי ישע לגרירת האנייה לצורך תיקונים שיאפשרו את המשך מסעה, ובתוך כך הוצאות הקשורות בפריקת המטענים שנותרו על האנייה.
זאת מכיוון שחילוץ אנייה ממצוקה אליה נקלעה במהלך המסע הימי/ההרפתקה הימית משרת את כלל המשתתפים בהרפתקה הימית שהנם בעלי האנייה, בעלי המטען ובעלי האינטרס בדמי ההובלה. כך למשל מאז עניין Hicks Vs. Palington משנת 1590, תשלום כופר לפיראטים אשר שבו את האנייה – על מנת להשתחרר מידם ולהמשיך את המסע, מוכר כתשלום בר השתתפות במסגרת General Average.
כפי המתואר, באירוע השריפה שפרצה ב- Lady M, בעלי האנייה שם דרשו תשלומי General Average מבעלת המטען, לצורך השתתפות בעלויות גרירת האנייה ותיקוניה לאחר שהשריפה פרצה במנועיה בלב ים- כתוצאה מהצתה כאמור.
מן הצד השני, כאשר ה"הקרבה" (כולל תשלום) נדרשת כתוצאה מכך שהסכנה למסע הימי נבעה מאשם של בעלי האנייה- התובע את ההשתתפות באותה "הקרבה", הוא לא יהא זכאי להשתתפות. על מקרים כגון אלו נמנים מצבים בהם האנייה לא הייתה כשירה לשיט בתחילת המסע הימי, או כאשר המצוקה נגרמה כתוצאה מרשלנות בניתוב האנייה וכן כאשר באופן שגוי מטענים הוטענו באופן מסוכן באנייה – or where goods wrongfully shipped in a dangerous condition ... (Carver, Carriage BY Sea, מהדורה 13, פרק 14).
השריפה שפרצה ב- Mobility YM אמנם כובתה, אולם שאלות עובדתיות ומשפטיות, רבות, נותרו פתוחות ותעמודנה ככל הנראה לדיון. על פי הדיווחים, מסעה המיועד של ה- YM Mobility היה מסע שגרתי מהמזרח הרחוק אל נמלי מדינות המפרץ הפרסי כולל למשל נמל Jebel Ali (דובאי), שיכול וייחשב כ"תחנה סופית" לאחר חסימת נתיב השייט לים האדום כתוצאה מהאלימות והטרור החות'יים. ימים יגידו להיכן ובידי מי תועלנה שאלות אלו ואיך יתפתחו הדברים.
האמור אינו חוות דעת משפטית.
המאמר פורסם בעיתון המטען - מהדורת האינטרנט - אוגוסט 2024
עיתון המטען | גיליון 275 | ספטמבר 2024