בחלוף מספר חודשים, במהלך חודש פברואר 2021 פנה בנק UOB אל המוביל הימי "מארסק" שהיה אז הבעלים של האנייה המובילה ודרשה ממנו את המטען הנקוב בשטרי המטען- אשר מבחינת UOB שימש כבטוחה אל מול המימון אותו העניק לאותה HLT שקרסה. אלא שכפי שצוין, המטען כלל לא היה בידיו שכן כבר בתאריך 29 בפברואר 2020, מזה קרוב לשנה קודם לכן, המטען נפרק בטרמינל האמור וזאת לבקשת Winson ששימש כחוכר האנייה אליה נענה המוביל הימי "מארסק" מבלי שהוצגו בפניו שטרי המטען.
במצב דברים זה תבע בנק UOB את המוביל הימי מארסק בתביעה שעניינה הנזקים שנגרמו לבנק כתוצאה מכך שהמטען שהיה אמור לשמש את הבנק כבטוחה כבר אינו קיים מאחר והמוביל הימי הפר את חובותיו למסור את המטען רק אל מול הצגת שטרי המטען. התביעה התבססה בעיקרה על הבסיס החוזי שנוצר בין המוביל הימי לבין אוחז ומחזיק שטר המטען. כטענות נוספות אך צדדיות העלה UOB טענות מתחומי הרשלנות, שטרות וגזל (conversion). התביעה עצמה הוגשה בפני ה- High Court בסינגפור בפני השופט S Mohan J והתבררה על פי הדין האנגלי.
המקרה המתואר הנו ביטוי לפרקטיקה מקובלת -בעיקר בתחום הובלת הדלקים ולפיהם מאחר וההובלה מסתיימת והמטען מגיע ליעדו זמן רב לפני הגעתם של שטרי המטען, המקובל הוא לפרוק את המטען ללא הצגת שטר המטען המקורי אל מול מתן כתב שיפוי (LOI) ולפיו -על פי רוב חוכר האנייה- אשר נותן את הוראות הטעינה והפריקה לבעלים – מתחייב כלפי הבעלים לפצות ולשפות אותו בגין כל תשלום והוצאה או נזק שייגרמו לבעלים כתוצאה מתביעתם של האוחזים בשטרי המטען בגין כך שהמטען נפרק ללא הצגתם.
הדברים הגיעו לכדי כך, שמבחינתה של Ms Tung – אשר שימשה כ- Executive Director אצל חברת Winston, שטרי המטען מבחינתה היו חסרי תועלת. כך התנהלה עדותה בעניין:
שאלה: תוכלי להסביר לנו מדוע את אומרת ששטרי מטען הם חסרי ערך בסחר בדלקים?
תשובה: מכיוון בסחר בדלקים, תמיד לוקח לשטרי המטען זמן להגיע, כך שלמעשה לא כלכך אכפת לנו משטרי המטען. כאשר אנחנו פורקים מטען זה תמיד נעשה אל מול LOI לפריקה, וכאשר אנחנו מוכרים את המטען- על מנת לקבל תשלום, זה תמיד אל מול payment LOI. כך שכ trader אכפת לנו רק לקבל את המטען ולאחר מכן לקבל את התשלום. לכן, שטר מטען הוא חסר תועלת בסחר בדלקים. הוא מיותר.
שאלה: כלומר, כ- oil trader, את אי פעם משתמשת בשטרי מטען?
תשובה: לא...בסחר הדלקים שלנו, אנחנו משתמשים בשטרי מטען רק כאשר יש מחלוקות בקשר למטען שאנחנו מוכרים. לכן בדרך כלל אנחנו לא משתמשים בשטרי מטען. זה לא מסמך חשוב בחיי היום-יום שלנו.
שאלה: תוכלי לתת לנו רעיונות אודות מחלוקת בקשר למטען?
תשובה: בוא נאמר, לדוגמא, אם אני מכרתי את המטען ל – Hin Leong ו- traders אחרים באים ואומרים "היי, זה המטען שלי", אז אני נותנת את שטר המטען ל- Hin Leong.
נראה אם כן, שבמקרה הנוכחי "מחלוקת בקשר למטען" אכן התעוררה, ומכאן שהיה צורך לדון בתוקפה של הפעולה המסחרית של פריקת המטען אל מול התחייבות המשפטית לעשות כן רק אל מול הצגת שטר מטען.
הטענה הראשונה שהעלה מארסק להגנתו הייתה שמאחר ועל פי חוזה החכירה (מכוחו הוא כבעלים העמיד את האנייה לטובת Winson ששימש כחוכר) הוא היה מחויב להסכים לקבל מידי Winson כתב שיפוי (LOI) לפריקת המטען -ללא הצגת שטר מטען ובהתאם להוראותיו של Wilson לפרוק את המטען גם ללא הצגת שטר מטען, הרי שבפריקת המטען האמור הוא פעל על פי התחייבותו החוזית. לכן, לא ניתן להאשים אותו בכך שביצע פעולות בהן התחייב על פי חוזה החכירה.
השופט Mohan העמיד את הטענה הנ"ל (אותה כינה כ –'bad one') במסגרת הראויה על ידי כך שהבהיר כי ההסדר הנ"ל שבחוזה החכירה אינו אלא הודאה מפורשת כי הבעלים בפריקת המטען כך מפר את חובתו הראשונה במעלה (primary obligation) מכוח שטרי המטען ואינו אלא הסדר בין שני גורמים הפועלים להפרת חובה זו להסדרת החלוקה הפנימית ביניהם של פעולתו הלא חוקית של המוביל (carriers' unlawful conduct). אין בהסדר זה בכדי להסיר מהמוביל את החבות והאחריות או לתת בידיו הרשאה להפרת חוזה ההובלה.
אחר דברים אלו, הזים השופט Mohan את טענת המוביל כי בנק UOB הסכים לפריקת המטען ללא הצגת שטר מטען: בעת שנפרק המטען בתאריכים 28-29 בפברואר 2020 בנק UOB כלל לא היה בתמונה שכן הוא נכנס לאירוע לכל המוקדם בתאריך 4 במרץ 2020 בעת ש- HLT פנתה אליו לפתיחת L/C. כך למשל רב החובל העיד כי טרם פריקת המטען הוא לא קיבל כל הסכמה מ- UOB שכן ההוראות שהתקבלו הן אלו של החוכר Winson והוא כלל לא היה מודע לכך ש- UOB מעורב או יהיה מעורב באירוע (כך שאם UOB לא היה בתמונה בעת הפריקה הוא לא יכול לתת הסכמה לפריקה ללא הצגת שטר מטען). כך גם לא ניתן לטעון שבנק UOB אישר בדיעבד את הפריקה ללא הצגת שטר מטען כאשר לעניין זה די בכך שלא ניתן לראות ב- Hin Leong או בטרמינל אליו נפרק המטען (אשר איש מהם כלל לא זומן לתת עדות) כמי שאפילו התיימרו להציג עצמם כאילו פעלו מטעם UOB בעת לקיחת המטען ודי בכך כדי להשמיט את הקרקע גם מטענה זו.
עוד נאלץ השופט להתייחס לטענה כאילו שטרי המטען מומשו (spent) בעת מסירת המטען וזו נדחתה לאלתר לנוכח העובדה הפשוטה כי מקבל המטען – HLT כלל לא היה זכאי לקבל אותו מכיוון שמעולם לא החזיק בשטרי המטען ומסיבה זו שטרי המטען לא מומשו בעת שהגיעו לידי בנק UOB. וכך גם לטענה נוספת ולפיה בנק UOB פעל בחוסר תום לב בעת שדרש לקבל לידיו את שטרי המטען שכן הוא עשה כן לא על מנת לקבל את המטען עצמו אלא על מנת להקים לעצמו זכות תביעה כנגד מארסק לנוכח חדלות הפירעון של HLT ביודעו היטב כי HLT לא תפרע את החוב כלפיו. בעניין זה נסמך מארסק על חוק הובלת הטובין בים האנגלי ( UK COGSA) הקובע (בסעיף 5 (2) כי תנאי לכך שמקבל שטר המטען יקבל את הזכות במטען הוא שהמקבל יהא למחזיק שטר המטען בתום לב.
גם בעניין זה קבע השופט Mohan כי המדובר בטענה גרועה (the argument is bad) שכן לפי הדין האנגלי כפי שהוצג בפניו העובדה כי זה ששטר המטען מועבר לידיו (ה- transferee) מבקש לקבל לידיו את השטר "רק" לצורך מימוש זכות התביעה על פי השטר אין בה כדי להקים טענת חוסר תום לב. במקרה הנוכחי הבנק UOB קיבל לידיו את שטרי המטען מכוח הסדרי העמדת ה- L/C ולפיהם הוא זכאי לקבל את שטרי המטען כאשר ה- payment LOI הנו אך מכשיר טכני -זמני המחפה על הפער בין מועד ביצוע התשלום על ידי בנק UOB ועד אשר יקבל את שטרי המטען. כך למשל, כאשר אחת מנציגות הבנק שטיפלו בהעמדת האשראי לבקשת HLT נשאלה בחקירתה הנגדית מדוע היא סבורה כי לבנק UOB יש זכויות בשטרי המטען לנוכח לשונו הלא ברורה של ה- payment LOI היא השיבה בלא אחרת מאשר: "מדוע שהבנק יממן טובין אם שטרי המטען אינם מיועדים אליו?". לתשובתה זו לא מצא השופט Mohan כל טיעון נגדי מטעם מארסק, ודחה גם טענה זו.
אחר דברים אלו, פנה בית המשפט לברר את טענתו המשמעותית של המוביל "מארסק" והיא טענת הקשר הסיבתי (Causation Defense), במסגרתה, טוענים מובילים ימיים כי אין קשר סיבתי בין מסירת המטען תוך הפרת החובה לבין הנזק שנגרם למחזיק שטר המטען. טענה שמשך זמן רב נחשבה ללא יותר "מהטלת קוביה" מטעם מובילים-נתבעים בתביעות misdelivery. אלא שעניין The Sienna משנת 2022 שינה את התמונה. באותו מקרה המדובר היה בעסקת מכר דלק דל גופרית בין BP כמוכרת לרוכש בשם Gulf אשר מימן את הרכישה באמצעות בנק UniCredit תוך הבנה בין השניים כי המטען יימכר הלאה לרוכשים אחרים. שטרי המטען נערכו לפקודת BP או מי מטעמה ונמל הפריקה המיועד היה נמל Fujairah. בפועל, המטען נפרק בפריקה בין אוניות (STS) בין התאריכים 26 אפריל- 3 במאי שנת 2020, מבלי שהוצגו לבעלים -המוביל שטרי המטען המקוריים ובנמל Sohar (במקום בנמל Fujairah). שטרי המטען הועברו מ- BP לבנק UniCredit והתברר כי הרוכש Gulf היה מעורב במעשי מרמה בקשר למטענים ולא החזיר לבנק את המימון שהעמיד לרכישה. במשפט עצמו טען בנק UniCredit כי סביר להניח כי לו הבעלים היו פונים לחברת BP כמחזיקת שטר המטען ומבקשים את הוראותיה בקשר לפריקתו- זו הייתה משיבה להם כי שטרי המטען נמסרו לבנק המממן ולנוכח קשיי הקורונה יידרש פרק זמן מסוים עד אשר יגיעו לידיו ובמצב דברים זה הבעלים היו פונים לבנק ומבקשים את הוראותיו וזה היה מורה להם שלא לפרוק את המטען ללא הסכמתו. בפועל, העדויות לימדו, כי לפני פריקת המטען נציגת הבנק שטיפלה בעסקה הייתה בקשר עם Gulf על מנת לברר האם בכוונת Gulf להעביר את המטען לטרמינל או למכור אותו הלאה מתוך האנייה המקבלת ואף נענתה כי הכוונה היה למכור את המטען בחלקים קטנים מתוך האנייה; וכי אותה נציגה החליפה שדרי דואר אלקטרוני בהם הביעה את הערכתה כי המטען יגיע לאותם רוכשי קצה ללא הצגת שטרי מטען תוך שלמעשה, הבנק הביע את דאגתו מכך שהמטען טרם נפרק עדיין וכל זאת ביודעו כי שטרי המטען עושים את דרכם אליו. במצב דברים זה יוצא כי בנק UniCredit הכיר בכך ששטרי המטען לא יהיו זמינים אלא לאחר סיום פריקת המטען ולכן הוא לא יכול להימצא בעמדת טיעון כי כביכול הוא לא היה מסכים לפריקת המטען ללא הצגת שטרי המטען. נקבע כי הבנק היה מודע לכוונה לפרוק ללא שטרי מטען, בפריקת STS שנועדה למכירה הלאה של מטען הדלק ולכן גם לו היה נאמר לו כי המטען נפרק ב – Sohar (במקום ב- Fujairah), הבנק לא היה עוצר את הפריקה והנזק שנגרם לבנק- היה נגרם לבנק בכל מקרה. פסק דין זה אושר על ידי ערכאת הערעור.
במצב דברים זה, טען המוביל מארסק כי על פי הסדר המימון שבין בנק UOB ל – HLT הבנק היה מסכים כי HLT תיקח את המטען בטרמינל אליו נפרק, ללא הצגה של שטרי המטען וזאת בדומה לתרחיש שהתרחש בעניין The Sienna. השופט Mohan הציב את מבחן נטל השכנוע על כף המאזניים הבאה: "בנק UOB יצליח בתביעתו רק אם אשתכנע, במאזן ההסתברויות, כי הנזק לא היה מתרחש אם ההפרה לא הייתה מתרחשת. או במלים אחרות, בנק UOB לא ישתחרר מהעול המוטל עליו, אם במאזן ההסתברויות, הנזק היה מתרחש גם אם המוביל מארסק לא היה מפר את חובותיו.".
יחד עם זאת השופט קבע כי נקודת המוצא היא שיש סיבה מדוע בנק מממן מבטיח את עצמו (באמצעות שטרי המטען) וכי סדר הדברים הוא שחובת המוביל הימי למסור את המטען אל מול שטר המטען היא חובה חוזית אשר ניתן לשנותה (רק) על ידי הסכמה מפורשת לפעול באופן מנוגד. ואילו הנסיבות שבפניו שונות לחלוטין מאלו שהתברר בעניין The Sienna. שכן טענת בנק UOB היא שאם מארסק לא היה מפר את חובותיו מארסק היה (וצריך היה) להחזיק במטען עד אשר שטרי המטען המקוריים היו מוצגים בפניו לצורך מסירת המטען. ואילו בפועל, המוביל הימי, כפי עדות רב החובל שנמסרה, קיבל את הוראותיו מידי Winson והיה ממלא אחר הוראות אלו גם אם שטרי המטען לא היו נמסרים בידיו. כך יצא שבהליך המשפטי מארסק מבקש מהשופט לבחון כיצד סביר להניח שבנק UOB היה מגיב לבקשה כי המטען ייפרק לידי HLT ללא הצגת שטר המטען, וזאת בוואקום ראייתי שכן נציגת Wilson שהעידה כלל לא נשאלה בכיוון זה ואיש מאנשי HLT לא זומן להעיד. במצב דברים זה, קבלת התזה כי בנק UOB היה מאשר את פריקת המטען ללא הצגת שטר המטען לו מארסק כמוביל ימי היה (ממלא אחר חובתו) ומסרב לעשות כן- ופונה לקבלת הוראותיו של המחזיק בשטר, היא לא יותר מספקולציה ואי לכך המוביל הימי אינו יכול לפטור עצמו מאחריותו בטענת "הקשר הסיבתי".
כך למשל, מצא בית המשפט כי העובדה ולפיה HLT נהג לערבב (blend) ולאחר מכן לאחסן את המטענים לאחר פריקתם ועשה כן גם במקרה הנוכחי – באופן שמשמיד למעשה את המטען כפי שנפרק, אינה רלבנטית. שכן המדובר בפעולות שנעשו לאחר פריקת המטען והשאלה הנשאלת היא האם UOB הסכים או היה מסכים לפריקת המטען ללא הצגת שטרי המטען. כך למשל, ההסדרים המלמדים על ציפיית UOB לקבל את התשלום מ- HLT מתוך מכירותיה העתידיות של זו, אין בהם כדי לבטל את מעמדם של שטרי המטען כבטוחה מבחינת הבנק אשר ראה בהם בבטוחה נוספת להבטחת תשלומיו. כפי שהעידה נציגת הבנק באשר לאלו והבהירה כי אנשים יכולים לסגת מחוזה עתידי שטרם בוצע, אולם שטרי המטען הם מסמך קנייני וזו הבטוחה של הבנק במיוחד עבור LC. כך גם לא הייתה כל אינדיקציה המלמדת כי אנשי UOB ידעו בעת פניית HLT אליהם לקבלת המימון כי המטען כבר נפרק. כך מפניית הבנק אל Wilson בזמן אמת -למסירת שטרי המטען לידיו, ניתן להיווכח כי הבנק ראה בשטרי המטען כבטוחה העומדת לזכותו לפירעון חובה של HLT כלפיו. לכן, בסופו של דבר השופט הכריע כי באשר לשאלה ולפיה לו מארסק היה ממלא את חובותיו ולא פורק את המטען -האם היה מקבל את אישור UOB לפריקתו ללא הצגת שטר מטען? לא ניתן להשתכנע על פי מאזן ההסתברויות כי התשובה לכך היא "כן". השופט Mohan חייב את מארסק בתשלום שווי השוק של המטען שנפרק – סך של 39.3 מיליון דולר ובצירוף ריבית בשיעור 5.33%.
דברי הפתיחה של השופט Mohan היו: "אם כתבי LC הנם הזרם הפועם (lifeblood) של מסחר בינלאומי הרי ששטרי המטען הנם אחראים לזרימתו של הזרם ברוב מקרי הסחר". פסק דין זה מהווה שיעור נוסף המלמד על הסיכון הטמון בפרקטיקה המקובלת של שחרור מטענים ללא שטרי מטען ואל מול LOU. הגנת מוביל ימי בפני תביעת misdelivery אמנם אפשרית אולם לא תתקבל בנקל. גם זאת יש לקחת בחשבון במסגרת השיקולים המסחריים-תפעוליים.
United Overseas Bank Limited vs. Winston Oil Trading, Admiralty in rem No. 200q of 2021, [2024] SGHC 282.
Unicredit Bank Ag v Euronav Nv [2022] (The Sienna (HC)).